מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' אלפסי ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי התובעת הצליחה להרים את נטל השכנוע והראיות המוטלים עליה בהליך האזרחי בכדי להוכיח את טענתה בדבר אחריות הנתבעת 1 לתאונה כתוצר נסיעתה לאחור אל עבר רכב התובעת ועל כן דין התביעה להתקבל.

למעלה מן הצורך ומאחר ועניין לנו בגרסאות קוטביות, אנמק את הכרעתי באלו הדברים:

ראשית, הנתבעת 1 העידה כי רכבה נפגע בחלקו האחורי שמאלי של פגוש הרכב שבו נהגה [עמ' 4 שורה 20 לפרו' הדיון], בעוד שנהג התובעת טען כי חלקו הימני אחורי של הפגוש היה זה שהתנגש ברכבו [עמ' 3 שורה 26 לפרו' הדיון]. שני הנהגים העידו כי רכב התובעת עמד בפנייה שמאלה בעת שעמד מאחורי רכב התובעת. הנתבעת 1 הגדילה וציינה כי להבדיל מעדות נהג התובעת היא נסעה בנתיב הימני מתוך שני נתיבי הכביש [עמ' 4 שורה 7 לפרו' הדיון], כאשר בצד ימין, ועל כך אין מחלוקת אין נתיב תנועה נוסף. מנח הרכבים האמור, יוצר חזקה לפיה פגיעת רכב התובעת בעת פנייה שמאלה, היה יוצר מפגש הכרחי שבין דופן שמאל של רכב התובעת לפגוש ימני אחורי של רכב הנתבעת 1, כמפגש עליו העיד עד התובעת, ולא מפגש הפוך עליו העידה הנתבעת 1 וזאת כיוון שבעת ביצוע פניה חצי מעגלית לשמאל של רכב התובעת מתרחק הצד השמאלי אחורי של רכב הנתבעת 1 מרכב התובעת, ובאותה עת, מתקרב החלק הימני אחורי לדופן שמאל של הרכב. בהקשר לכך אציין כי מלפני בית המשפט הוצגה תמונה אחת בלבד מטעם הנתבעות של רכבן וזו של פינת הטמבון האחורי שמאלי. לא הוצגה תמונה של מלוא הטמבון האחורי, כל שכן תמונה של החלק האחורי ימני של הרכב, כמתבקש. מדובר אפוא בהצגת נתונים מגמתית וסלקטיבית.

שנית, ברכב הנתבעות ישבה נוסעת [ עמ' 4 שורה 4 לעדות הנתבעת 1] לצד הנתבעת 1 ,ברם, זו לא הובאה לעדות, כל שכן אין אזכור אודותיה בטופס ההודעה מטעמה. טענת הנתבעת 1 באשר לסיבת הדברים לפיה: "אני לא מכירה אותה, נפגשנו בסופר והיא ביקשה שאקפיץ אותה הביתה" אינה יכולה לעמוד לה, שכן אין הכרח בהכרות רבתי עם עד ובפרט שזה ראה את התאונה ויכול לשפוך אור על גרסת הטוען לה . ככל ידוע הוא שאי הבאת עד לעדות מטעמו של בעל דין, מקום בו ניתן היה לעשות כן, מקימה חזקה הפועלת לרעתו של זה. [ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1), 736; ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 602; בע"מ 2468/11, פלוני נ' פלונית (2011); ע"א 465/88, הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה(4) 651; ע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605; ע"א 795/99, פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107; ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2004); רע"א 3961/10, המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012); י. קדמי, "על הראיות", חלק רביעי, התש"ע-2009, עמוד 1,865].

שלישית, עדותה של הנתבעת 1 בשאלת הנסיעה לאחור של רכבה, היתה ספקנית. זאת ועוד, נושא זה לא עלה על ידה באופן חופשי בעדותה הראשית, הגם שאך טבעי היה לצפות כי כך יעשה לנוכח הנטען כלפיה ומשקל הטענה ביחס להכרעת המחלוקת בתיק. העדה התייחסה לטענה זו במאוחר, משנשאלה על כך באופן יזום על ידי נציג הנתבעות [עמ' 4 שורות 22-28] וגם אז תחילה לא השיבה במישרין אלא תיארה את נתיב הנסיעה שבו נסעה ועוד נתונים שאינם רלוונטיים מהותית למחלוקת שבתיק.

רביעית, תצורת הנזק ברכב התובעת הינה מסוג שקע, מעין מכת מעיכה, במרכז דלת הנהג, דבר המתיישב עם נסיעת רכב הנתבעים לאחור ולא להיפך, שכן אז היינו צפויים לראות נזקים מסוג שריטות בדלת הנהג או לפחות נזק מעיכה מתמשך ולא מכה ממוקדת. מיקום המכה, במרכז הדלת, גם מחזק את עמדת עד התובעת באשר למנח מכוניתו, בסיבוב, טרם שנוצר המפגש בינו ובין רכב הנתבעות.

סוף דבר, התביעה אפוא מתקבלת. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 5,734 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 12.1.11 בהתאם להוראת תשלום למבוטח שצורפה, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,250 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ד, 28 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.